החלטה בתיק בר"ע 30736-02-12

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין; בל' 1972-06-11). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11.5.12 (להלן גם: הוועדה).בהחלטתה קבעה הוועדה כי שיעור נכותו היציבה של המבקש עומד על 0%.

2.      המבקש הוכר כנפגע עבודה בגין אירוע אשר בעטיו לקה באירוע לבבי ביום 30.10.07. הוועדה התכנסה לדון בעניינו של המבקש ביום 11.5.11, בעקבות פסק דין מיום 24.2.11 (בל' 4094-08-10, להלן- פסק הדין המחזיר). בפסק הדין המחזיר נקבע כי " הוועדה תזמין את המערער ובא כוחו לדיון בפניה. המערער רשאי להמציא לוועדה כל חומר רפואי רלוונטי. הוועדה תתייחס במפורט ובמנומק לתלונות וטענות המערער ובא כוחו. הוועדה תתייחס במפורט ובמנומק לחוות דעתו של פרופ' רוגין. הוועדה תתייחס לחלותו של סעיף 9(1) בעניינו של המערער. הוועדה תתייחס לשאלה, האם יש לקבוע למערער נכויות זמניות." בהחלטתה, קבעה הוועדה כדלקמן:

" על מנת להבהיר מושגים בסיסיים בשטח הקרדיולוגיה מפרטת הועדה כדלקמן: קיים הבדל משמעותי בין התקף לב, שלא היה למערער, לבין תסמונת של תעוקת לב לא יציבה. בהתקף לב נגרם נזק לשריר הלב שניתן לכמתו ע"י רמת האנזימים, ע"י בדיקת אקו-לב, ע"י בדיקת איזוטופים ועוד. בתעוקת לב בלתי יציבה, כפי שהייתה למערער, באם היא מטופלת בזמן על ידי פתיחת ההיצרויות, כפי שבוצע אצל המערער בעזרת שני תומכונים, לא נשאר נזק כלשהו בשריר הלב שיש להעניק בגינו נכות. תלונותיו של הנפגע אינן נובעות מהאירוע הכלילי החריף שהוכר אצלו מכיוון שהוא טופל בצורה דפניטיבית והחסימות נפתחו לרווחה. לא רק זאת: בצנתור חוזר שבוצע בשנה לאחר מכן בתאריך 6.10.08 נמצאו התומכונים שהושתלו ב 10/07 פתוחים.

תלונותיו של המערער אינן קשורות לאירוע הכלילי שהוכר על ידי המוסד כתאונת עבודה. ולכן אין הוא זכאי לנכות בגינה. לא הוצגו בפני הוועדה כל מסמכים רפואיים רלוונטיים המראים בצורה אובייקטיבית שקיימת אצלו איסכמיה מוכחת בשריר הלב שיכולה לגרום לסימפטומים עליהם הוא מתלונן. להיפך הממצא האובייקטיבי היחיד שקיים מעיד דווקא על כך שמערכת העורקים הכלילית פתוחה לרווחה, ממצא שאינו מתאים לתלונותיו.

בחוות דעתו של פרופ' רוגין מתאריך 17.3.11 הוא מסתמך במסקנותיו על תלונות סובייטיביות ולא על הממצאים האובייקטיביים שהם בעלי ערך נכבד יותר. טועה פרופ' רוגין בקביעתו החד משמעית ש"ברור שהחולה לאחר הכנסת תותבים לא מתאים לעבודה פיזית קשה..." ולא כך הדבר: אם אכן נעשתה פתיחה מלאה של ההיצרויות (כפי שנעשה אצל המערער) ולא נגרם נזק לשריר הלב (כפי שהיה אצל הנפגע) לא קיימת נכות צמיתה, אלא זמנית בלבד, לתקופה קצרה, כפי שקיבל המערער... אין להשתמש בסעיף 9(1) בעניינו של המערער מכיוון שהוא עוסק במחלות הבאות.... במקרה שלפנינו הנפגע לא לקה באף אחת ממחלות אלה, אלא כזכור בתעוקת לב בלתי יציבה שזו תסמונת הפיכה לחלוטין במידה והיא מטופלת כיאות, כפי שקרה אצל המערער. תקופת אי כושר העבודה שהנפגע קיבל חופפת לתקופת הנכות המגיעה לו לצורך התאוששות מהצנתור- הטפול שעבר.

בסיכום: הנפגע לא לקה באוטם שריר הלב. לא נגרם לו נזק בשריר הלב כתוצאה מהאירוע ולכן אין מקום לקביעת נכות בגין האירוע. ההיצרויות בעורקים הכליליים, שגרמו לאירוע הכלילי, טופלו בהצלחה ונמצאו פתוחים כשנה לאחר האירוע שהוכר."

לפיכך נקבע כי למבקש 0% נכות מיום 1.12.07. על כך הוגש ערעור לבית הדין האזורי.

3.      ב ערעורו בפני בית הדין האזורי טען המבקש, כי היה על הוועדה להתייחס לתחולת סעיף ליקוי 9(1) (מחלת לב שגרונית חריפה ואוטם שריר הלב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התוספת לתקנות); הוועדה לא התייחסה לקביעותיו של פרופ' רוגין לעניין סעיף ליקוי 9(1) ולא התמודדה עם קביעתו כי יש להתייחס לאירוע הלבבי החריף שעבר כאילו היה אוטם; הוועדה לא שקלה יישום של פריט ליקוי 9(2) בתוספת לתקנות שעוסק בתעוקת לב על אף קביעתה כי המבקש לקה בתעוקת לב ואף לא שקלה להעניק לו נכויות זמניות בגין אותו פריט ליקוי; הוועדה התעלמה מכך שמדובר בפגיעה לבבית בעקבותיה עבר המבקש צנתור והושתלו לו 2 תותבים ולכן לא ייתכן שאינו עומד באף אחד מסעיפי המשנה של פריט ליקוי 9 בתוספת לתקנות; הוועדה לא בדקה את המבקש ולא התייחסה לתלונותיו. לאור כל האמור נטען כי יש מקום להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה בהרכב אחר.

4.      ב פסק הדין מושא הבקשה קבע בית הדין האזורי, כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר. בפסק הדין המחזיר לא נקבע כי על הוועדה לבדוק שוב את המבקש, ועל כן, לא נפלה טעות בכך שלא נערכה למבקש בדיקה. קביעת הוועדה הייתה מנומקת וברורה ויש בה התייחסות רצינית ומעמיקה לחוות דעתו של פרופ' רוגין. הוועדה הסבירה בהחלטתה שהעורקים של המבקש פתוחים בעוד שחוות דעתו של פרופ' רוגין התייחסה למקרה של עורקים סגורים, ואף הבהירה כי קביעותיו של פרופ' רוגין אינן מבוססות על נתונים אובייקטיביים. חוות דעתו של פרופ' רוגין הינה לאקונית ואין בה כל הסבר מדוע הוא סבור שיש להתייחס לאירוע כאילו היה אוטם. בנוסף, הסבירה הוועדה מדוע אין מקום לקבוע למבקש נכות זמנית. מהחלטת הוועדה עולה, כי לא נותר למבקש נזק, ועל כן ברור מדוע לא נקבעו לו אחוזי נכות בהתאם לסעיף ליקוי 9(2) בתוספת לתקנות, " הגם שהוועדה לא התייחסה לעניין זה ב"רחל בתך הקטנה"". לאור זאת לא מצא בית הדין האזורי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, והערעור נדחה.

5.      בבקשתו חוזר המבקש על טיעוניו כפי שנטענו בפני בית הדין האזורי. המבקש מדגיש, כי היה על הוועדה להתייחס במפורט ובמנומק לטענותיו. התייחסות זו כוללת עריכת בדיקה פיזית. אי עריכת בדיקה פיזית פגעה בזכות הטיעון של המבקש, אשר בצידה קיימת חובתה של הוועדה לבדוק אותו. עוד הוא מדגיש, כי חוות דעתו של פרופ' רוגין אינה לאקונית, והיה מקום להתייחס לאירוע הלבבי שהוכר כתאונה בעבודה כאילו היה אוטם. לגישתו לא יתכן שהוועדה תקבע כי תלונותיו אינן קשורות לאירוע הכלילי שהוכר, מבלי שתסביר ותנמק למה הן קשורות. זאת במיוחד נוכח לשון סעיף ליקוי 9(2) בתוספת לתקנות.

6.      לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 11.5.11 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מן הטעמים כמפורט להלן.

7.      הוועדה התכנסה בעניינו של המבקש לאחר פסק דין, בו נדרשה, בין היתר, להתייחס במפורט ובמנומק לחוות דעתו של פרופ' רוגין; לתחולתו של סעיף 9(1) בתוספת לתקנות בעניינו של המבקש; לשאלה האם יש לקבוע למבקש נכויות זמניות.

בהחלטתה, בחנה הוועדה את תיקו הרפואי של המבקש והתייחסה לחוות דעתו של פרופ' רוגין וכן לחוות דעתו המשלימה שהוגשה על ידי המבקש. הוועדה התייחסה לטענתו של המבקש כי טרם האירוע שהוכר לא סבל מליקוי בליבו, וקבעה מפורשות, כי תלונותיו של המבקש אינן קשורות לאירוע הכלילי שהוכר על ידי המוסד כתאונת עבודה. זאת, משום שתעוקת הלב הבלתי יציבה שאובחנה במבקש טופלה בזמן על ידי פתיחת ההיצרויות בעזרת שני תומכונים, ולא נותר נזק כלשהו בשריר הלב שיש להעניק בגינו נכות. כמו כן ציינה הוועדה, כי לא הוצגו בפניה מסמכים רפואיים רלוונטיים המראים בצורה אובייקטיבית שקיימת אצל המבקש איסכמיה מוכחת בשריר הלב, שיכולה לגרום לסימפטומים עליהם התלונן, וכי הממצא האובייקטיבי היחיד שעמד בפניה מלמד על ההיפך: כי מערכת העורקים הכלילית של המבקש " פתוחה לרווחה". לפי הוראת פסק הדין המחזיר, ניתחה הוועדה את סעיף ליקוי 9(1) שבתוספת לתקנות והבהירה היטב, כי המבקש לא לקה באף אחת מהמחלות שנכללות בסעיף אלא בתעוקת לב בלתי יציבה. משום כך קבעה הוועדה אין להשתמש בסעיף ליקוי זה בעניינו, ואין לקבל את חוות הדעת של פרופ' רוגין, המומחה מטעם המבקש, אשר קבע כי יש להחיל על המבקש את אותו סעיף. יובהר, כי קביעה זו היא קביעה רפואית, בה לא יתערב בית הדין. הוועדה אף נימקה קביעתה מדוע אין לקבוע למבקש נכויות זמניות נוספות על תקופת אי הכושר שנקבעה לו. בנסיבות העניין, ומשקבעה הוועדה כי המבקש סבל מתעוקת לב בלתי יציבה אך לא נגרם לו נזק בעטיה, ברורה החלטתה מדוע אין לקבוע לו אחוזי נכות לפי סעיף ליקוי 9(2) שבתוספת לתקנות. משכך נמצא כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין אשר החזיר את עניינו של המבקש לוועדה.

8.      לאור כל האמור אף לא מצאתי ממש בטענתו של המבקש כי בכך שלא נבדק על ידי הוועדה, נפגעה זכות הטיעון שלו. בפסק הדין המחזיר לא ניתנה הוראה מפורשת לשוב ולבדוק את המבקש. הוועדה שמעה את תלונות המבקש, שלא ביקש להיבדק, ואת הסברי בא כוחו, והופנתה לחוות הדעת מאת פרופ' רוגין. בנסיבות אלה, עריכת בדיקה נוספת על ידי הוועדה היא בתחום שיקול דעתה הרפואי.

9.      בשים לב לכל האמור, לא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי שיש בה כדי  להצדיק מתן רשות ערעור. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

10.    סוף דבר

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח באדר, תשע"ב (12 במרץ, 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: